מספר גדול מאד של צלמים היום, מספרים את ” סיפורינו”. אנו עושים את זה בצורות אישיות ומאד מגוונות. בסיס המשותף לכולנו הוא האינסטינקט לשרוד. בהיותנו מודע לזה, נוצר חופש לחגוג את העבודה והחיים
Alon Goldsmith – 2012
:במילים של מיינור וו’יט
כאשר תהליך הצילום מופנה לראייה, כאשר הוא מסייע בפתיחת הראייה, התפשטות הראייה “לחזון” היא אולי יותר חשובה מהתצלום. כאשר ראייה היא המטרה, אז ההסתכלות על “טבע חשוף” (ווסטון), הצצה של “רוח” דרך משטחים (סטיגליץ), או מחישת אב-טיפוס (יונג), נהיים זמינים למיליוני נושאי מצלמה. קידום הראייה לרמת חזון, נראה כדרך אפשרית ליציאה ממבוי הסתום ” הכל כבר נעשה”, מכיוון שבזמן שהיחיד בכל דור חווה חזון, קלישאות החזון נשארים תקפים. זהו לא עניין של היסטוריה או אמנות אלא החוויה העכשווית של שתיהן
מיינור וו’יט – מבוא, צילום באמריקה, 1974. הוצאה: רנדום האוס
סוף
.
